רוצה להתחיל לרוץ אבל לא יודעת איך?
מפחדת שזה יהיה קשה מדי?
גם אני הייתי שם.
בין אם את רצה מנוסה שמחפשת קבוצה תומכת להתאמן איתה, מתחילה שחולמת להתחיל לרוץ אבל לא יודעת איך, ספורטאית שרוצה להוסיף ריצה לשגרת האימונים שלה, או פשוט מישהי שרוצה להתחבר לגוף שלה בדרך חדשה.
בקבוצה שלנו תמצאי מקום שמתאים בדיוק לך.
כמאמנת ריצה מוסמכת ויוגה תרפיסטית, אני יודעת בדיוק איך לבנות את הדרך שלך לריצה - בקצב שלך, עם תמיכה מלאה, ובדרך שמתאימה לך.
- שעות פעילות: נהלל - ימי שני ורביעי שעה 20:30
בקבוצה שלנו תמצאי:
- אימונים עקביים בכל מזג אוויר
- ליווי צמוד עם דגש על נשימה נכונה וטכניקה
- התקדמות הדרגתית שבונה ביטחון
- קהילה תומכת שהופכת למשפחה
- שילוב של טכניקות יוגה לשיפור הריצה
הקבוצה שלנו התחילה מאפס והגיעה ל-5 ק"מ עם חיוך. יותר מ-20 נשים שחשבו שהן לא מסוגלות, חצו את קו הסיום בגאווה. זה אפשרי. את מסוגלת. ואנחנו נהיה איתך בכל צעד בדרך.
המסע שלי בעולם הריצה
את עולם הריצה גיליתי מאוחר, איפשהו לקראת גיל 40. בתור ילדה, נערה ואישה צעירה, אף פעם לא הצלחתי לרוץ – תמיד היה מתחיל לכאוב לי בצד, הנשימה הייתה נהיית כבדה, ופשוט הייתי נעצרת.
בשלב מסוים, החיים, הלידות והחרדות נהיו כבדים עליי. התחלתי לא לישון בלילות, ובאחד מהתקפי החרדה שנמשכו ימים רבים ללא שינה, קראתי שריצה עוזרת להקל על חרדות. החלטתי שאני חייבת לנסות.
במושב שבו גרתי אז לא הייתה קבוצה או מאמן שהכרתי, אז לקחתי יוזמה – חיפשתי מאמן והקמתי קבוצה. התחלנו לאט לאט והתקדמנו לא רע, אבל הקבוצה הקשתה עליי. שוב הרגשתי חלשה ועוצרת באמצע מתקשה לסדר את הנשימה. כשעברנו לנהלל, החלטתי להתחיל מחדש.
התחלתי להתאמן לבד ושמתי לי מטרה – מרוץ 5 ק"מ. אני עדיין זוכרת את הרגע המרגש כשנכנסתי הביתה וצעקתי לבן שלי "הצלחתי!" אבל אז הגיע המרוץ עצמו, ולא שמתי לב שנרשמתי למסלול שכולו עלייה כשהתאמנתי רק במישור. סיימתי בתסכול גדול וחוויתי שם התקף חרדה.
משהו בריצה בכל זאת משך אותי לחזור. חיפשתי מאמן חדש, ולפני המעבר לגאנה כבר רצתי 10 ק"מ – הישג שעד לרגע שקרה נראה לי בלתי אפשרי בכלל.
בגאנה, אסרו עלי לי לרוץ לבד, אז הקמתי קבוצת ריצה של נשים מכל העולם. הן הפכו למשפחה שלי, לשבט תומך במקום כל כך מרוחק. התחלנו עם ריצות בימי ראשון, הוספנו שלישי וחמישי, והמרחקים גדלו. נרשמנו לחצי מרתון, ולמרות שהחרדות עדיין היו שם, הצלחתי לסיים והפעם עם חיוך וחיבוק של נשים שידעו מה אני מרגישה בדיוק. ואז החלטתי – אני רצה מרתון. רצתי מניס לקאן, וזה היה מבחינתי ניצחון מטורף ועצום.
בדיעבד, אני יודעת, הריצה לא פתרה את החרדות, אבל היא לימדה אותי איך להתמודד איתן. היא חיזקה אותי וחשפה בפניי את הכוחות של הגוף, במיוחד כששילבתי לתוכה יוגה ונשימות נכונות.
ואז הגיע הסרטן, חזרתי לארץ והריצות והיוגה היו המשענת שלי בתקופה הזו שבה הרגשתי והייתי כל כך לבד.
אחרי שהתמודדתי עם סרטן והחלמתי ידעתי סוף סוף מה אני רוצה באמת להיות. אחרי קרוב ל 20 שנים בעולמות ההייטק, הפכתי למאמנת ריצה מוסמכת ויוגה תרפיסטית. זה לקח זמן אבל ממש רגע אחרי ההחלמה, כשאני חדורת אהבה להעביר הלאה את מתנת החיים של הריצה, פתחתי קבוצת ריצה בנהלל. המטרה הייתה להגיע למרוץ בשבילהגיבורות, מוכנות ל-5 ק"מ. הנשים התקשרו חוששות, אבל הקבוצה נבנתה ולאחר כמה חודשים, מעל 20 נשים חצו את קו הסיום עם חיוך עצום.
היום הקבוצה ממשיכה לגדול ולהשתנות. המרחקים אולי משתנים, אבל ההתמדה והתמיכה ההדדית נשארות. שוב הקמתי משפחה, שבט שבו אני יכולה להעניק לאחרות את מה שכל כך היה חסר לי בהתחלה – הבנה, תמיכה, וידיעה שהכל אפשרי בקצב הנכון.
